מיקוד חלומות

כשהייתי ילדה קיבוצניקית טובה, חלמתי להיות כמו כולם. להסתדר בתלם,
לא לחרוג מהשורה.
זה לא ממש הסתדר.
הראש שלי כנראה תמיד היה במקום קצת אחר.
כשגדלתי הבנתי שממילא זה גדול עלי ועדיף לי לעוף, כי זה מה שאני יודעת לעשות.

לפעמים החיים עמוסים מהחלומות ומעכבים קצת את צמיחתם, או שאולי זה פשוט עוד שלב בסולם אל הירח.
והמעופפים האלה שהולכים ונרקמים, בהתחלה בקוים דקיקים של טקסטורות חומות

 ולאחר מכן זוכים בצבע ובחיים וממריאים מעלה, רוקמים בעצמם את העולם הזה, את האמונה שמותר וצריך להאמין ולהעיז להמריא עם החלומות. לעוף.
ובחלום האישי והנאיבי שלי אני חולמת שאנשים יראו את הציורים האלו ומשהו יתרחב להם בלב והם ירגישו שמותר להם-
מותר לדמיין, מותר להאמין, מותר להעיז ללמוד לעוף ושאם מאד מאד רוצים במשהו ונכונים גם להשקיע ולעבוד עבורו ולשלם את המחיר, אז הדבר הזה (כל אחד והירח שלו), הוא בר השגה. (בכ"ז אנחנו בעולם האמיתי, אז מה לעשות- צריך לעבוד כדי להגיע לירח:-).

זהו יקרים,
עכשיו אני עסוקה בלעוף
והעולם הזה הולך ונרקם.
בקרוב לא תהיה לי ברירה אלא לנחות קצת,
כדי להיות מעשית ולהביא את זה גם לעולם שלנו, במגוון של מוצרים שיזכירו לנו שלכל אחד יש כנפיים.
צריך רק ללמוד להשתמש בהן.
ולהעיז.
מישהו מעשי בקהל?