יום חמישי, 16 במאי 2013

דרקונים זה באמת

"אמא, את יודעת שדרקונים זה באמת?"
הזאטוט מרים אלי עיניים נרגשות.
"לא!" אני מבטלת את התרגשותו כלאחר יד, "זה רק בסיפורים".
"זה באמת, אמא" הקטן מתעקש, "אפילו גל מהגן אמר לי, והוא מבין בחיות"!
"את יודעת..." הוא ממשיך לשכנע בעיניים בורקות, "שאם יבוא אלינו דרקון הביתה, הוא יוכל לשבת על הספה ולשתות מיץ בלי לשפוך בכלל?





"ואם הוא יראה שהסלון מבולגן, מייד הוא יסדר אותו וישים את כל הצעצועים במקום".


הרעיון מתחיל למצוא חן בעיני ופתאום אני תופסת את עצמי, באיזו זכות אני מייבשת לו ככה את החלומות,
כשאני עצמי מקיפה את עצמי בכ"כ הרבה צבע ודמיון.
"בוא" אני אומרת לו, נשב ונחשוב ביחד מה יקרה אם יבוא אלינו דרקון הביתה.
אנחנו יושבים ומעלים רעיונות. שנינו נרגשים מהיכולת לפתוח חרך לעולם הדמיון.
אני יושבת ומציירת.ספר חדש, מציאות מהולה בדמיון,דמיון מהול במציאות. 
על כריכת הספר מאחור נכתב:
"דרקונים זה באמת. באמת!
אולי לא פשוט למצוא אותם ולא תמיד הם מסכימים לבוא לביקור,
אבל, לפעמים, ובעיקר אם פוגשים בדרקון הנכון,
אפשר לגלות אתם דברים נפלאים!
לגלות שעם הדרקון הנכון אפשר, באמת לעוף עד קצה העולם,
לטבול באמבטיית קצף ואפילו לשתות כוס מיץ". 


אבא אחד פוגש אותי ושואל מה דעתי לגבי משחקי דמיון עם הילדים.
האם אנחנו לא עלולים לשבש להם את תפיסת העולם אם נשחק בהמון משחקי נדמה לי?
אני מאמינה שככל שאנחנו מאפשרים לילדינו לשחק בעולם הדמיוני, היצירתי ולפתח אותו,
הם יגדלו להיות אנשים עשירים יותר, גמישים ופתוחים מחשבתית.
אני בוטחת ביכולת שלהם ובאיזון של חיי היום יום לדעת ולהפריד בין משחק ומציאות.
אנחנו היינו יוצאים לציד דרקונים (כדי להזמין אותם הביתה כמובן).
יוצרים מפות אוצר, טורפים ספינות שלמות מלאות באוצרות, כשהנסיך הגאוותן מתחנן שנחוס עליו.
שותים לרוויה נקטר עננים ובעיקר נותנים המון המון מקום ליצירת עולם צבעוני, מצחיק ויצירתי.

 כך אני חיה,  עם שני גורי הפרטיים, שעכשיו הם כבר גורים גדולים ממש, בסמוך ליער שורץ דרקונים ופיות.
ילדים שנכנסים לסטודיו מזהים אותי בציור הפיה הגדול ושואלים איפה הכנפיים שלי?
הן כאן, אני מבטיחה להם, פשוט מקופלות כרגע.
כשארצה לעוף, אפרוש אותן שוב. 

כמה מלים לסיום:
זהו פוסט שפרסמתי פעם בבלוג נשכח.
מישהי שאלה אותי היום למה אני רק מאיירת ולא כותבת, ונזכרתי בפוסט הזה, ובו שני ספרי הדרקונים שלי ושל ילדי שעכשיו הם כבר דרקונים גדולים, ואני משתדלת לשמור איתם גם על התום הזה והאמונה בחלומות.

יום שלישי, 7 במאי 2013

סטודיונת מתארח בcolourful way



http://colourfulway.blogspot.co.il/2012/01/blog-post.html colourful way  בניוזלטר המקסים  של   
כתבו גם על הסטודיו שלי.
.איזה פירגון כייפי ומרגש
אז הנה הצצה למי שעוד לא הספיק להיות מנוי .


פותחים דלת לסטודיו של:
יונת קציר - מאיירת, יוצרת וחולמת שמעזה גם לנסות 

יונת גרה בקיבוץ עין השופט. בין הבית לסטודיו שלה מפריד דשא גדול, אותו היא חוצה בבקרים, לפעמים עדיין עם כוס הקפה ביד. הסטודיו ממוקם בבניין ישן, עם גג רעפים וחלונות גדולים שמהם נשקף הירוק הקיבוצי שמסביב. פעם, כשהייתה קטנה, המבנה שימש כבית ילדים.
מול הסטודיו שתולים עצי פרי והיא נהנית לעקוב בהתפעלות אחר הליבלוב, הפריחה והפירות שהם מניבים לאורך השנה. בחורף היא קוטפת לימונים לתה הישר מהעץ. יונת מספרת שהיא ממש זקוקה למרחבים האלה שמרחיבים גם את הנשמה. הסטודיו הוא סוג של ממלכה צבעונית בה הכל אפשרי.

יונת מתייחסת לעצמה קצת כאל בוראת עולמות של דמיון, כי יש קסם באופן שבו ניתן לקחת דף חלק ולברוא עליו עולם שבו הבתים מרקדים והאנשים עפים - עולם שהכל מותר בו.

לאחר שאיירה כבר יותר מ-100 ספרי ילדים, בתקופה האחרונה זכתה לאייר תחומים שמרגשים אותה מאד כקרקס ותיאטרון. החלום שלה הוא שהדמויות המעופפות שהיא מציירת ישולבו על ספלי קפה גדולים שניתן לחבוק בשתי ידיים, על צלחות וכריות. כבר היום ניתן למצוא אותן מעופפות על פנקסים, קופסאות פח ואפילו גרביונים. הדמויות האלה מסמלות עבורה את הרצון והיכולת לעוף ולגעת בשמיים אם רק רוצים מספיק.

תודה ליונת קציר שחשפה בפנינו את הסטודיו ואת החלומות שלה, מוזמנים לבקר גם  באתר של יונת או בבלוג