סתיו סייל

בדרך כלל אני לא מספרת לכם כאן על מבצעים ומכירות,
אבל המכירה הזו כ"כ שווה,

ובכלל אני מרגישה שבעבודות שלי יש הרבה רוח סתיו
ולא דווקא בפרשנות העגומה, אלא תחושה של רוח, גוונים וחלומיות סתוית כזו שמאווררת.
יש משהו בעונת המעבר הזו שדווקא עושה לי נעים.
רוח שמפנה דברים למחשבות וליצירה חדשה.
ועכשיו בחנות שלי במרמלדה מרקט יש מבצעים מהממים של סתיו סייל לשבוע בלבד,

הדפסים גדולים מאויירים בהנחות של 40% לשבוע בלבד

 פנקסים בחנות

ככה נראה מחוץ לסטודיו שלי וזה בהחלט ממלא את הלב שלי בסוג של עליצות סתוית

מגיע גם לכם לדעת.
בואו לבקר 

ובכלל, אם בא לכם להשאר מעודכנים, לראות מה התחדש ולשמוע ראשונים על מבצעים, אתם מוזמנים להרשם

למועדון הלקוחות שלי ולדף הפיסבוק

שלום שלום בלון אדום

אני רוצה לפתוח בוידוי  קטן,

אני אוהבת אותה בלי להכיר אותה בכלל.

בלי לדעת בת כמה היא, איך היא נראית ואיפה היא חיה.

אני אוהבת את המחשבות שלה והמילים והצילומים הרגישים, שכאילו נשזרים במחשבות שלי,

ועושים לי שיקוף מדויק ורגיש שלא יכולתי לבטא אותו במלים.

מתוך הבלוג הנהדר של אפרת יפה, ששווה לכם להכיר

אני קוראת את הפוסט שלה ב"קפה ויפה" "לאט לאט" ומרגישה איך הוא מפלס לו דרך  ועושה לי סדר ביום יום שלי שנע בין

"להיות בסדר", "להצליח כמו שמצופה ממני", "ליישם מהלכים", "להיות מעשית"

לבין היכולת הזו והרצון להתמסר לדרך שהיא נכונה לי,

איטית יותר,

בקצב שלי,

במעוף האישי שלי.

ביצירה הנאיבית והחולמת שלי שלא באמת יכולה "להשתלט על העולם" אלא רק לגעת בלב של בני אדם מרגישים ורגישים.

כאלו שהלב שלהם יתרחב כשהם יתבוננו בעבודות שלי, והם ימצאו בהם קצת מעבר,

עוד רבדים,

חלומות ותחושות.

זכיתי להשתתף בתערוכת איור  של "הפנקס"  והוצאת "ספרית הפועלים" , לרגל 40 שנה לחמישה בלונים של מרים רות.

התערוכה עוסקת בשאלה "מה קרה לבלון האדום לאחר שחטפה אותו הרוח?"

ואני עפה עם השאלה הזו ועם החוט של הבלון שממריא מעלה, מרותקת מההבנה שבעצם מדובר כאן בסיפור פרידה והתבגרות.

פרידה מחלומות ילדות

ומעבר לעולם מפוכח יותר, עולם של מבוגרים.

ופתאום אני רוצה לצייר עוד איור ועוד ועוד וכולם עוסקים בשאלה הזו של מה קרה לבלון האדום.

וכבר יש לי תערוכה שלמה ונרגשת בראש.

ובאחד אני מציירת את הילד מנסה לדוג את בבואתו של החלום מההשתקפות שבמים.

הוא שט בסירת נייר, ילדית,

כזו שאין בה ממש אחיזה במציאות והוא מנסה לדוג סוג של זכרון מעומעם.

עם סירות נייר יש לי יחסים מורכבים ביותר, והן מופיעות לא מעט באיורים שלי, אבל הן שייכות לסיפור אחר.

באיור השני הבלון עף לארץ הדמיון הנמצאת מעל לעננים,

מעל המציאות היום יומית שאנחנו חווים.

המקום בו מותר לדמיונות להתממש.

הילד יושב על ענף עץ גבוה ומותח את ידו, מנסה להאחז בילדותו אך היא מתעופפת מעלה, מתפוגגת בארץ הדמיון, או אולי דוקא הארץ הגשמית, היומיומית היא זו שמתפוגגת בעקבות החלום.

באיור השלישי  בחרתי לדמיין את המקום ההוא שמעל העננים, אליו עפים ונעלמים, או ממשיכים חיים משל עצמם, כל הדברים האבודים.

כאן הילד אינו מרפה מהאחיזה בחוט,

הוא עף אתו מעלה, נאחז בעולם הדמיון.

ובעצם כשאני בוחנת את שלושת האיורים האלה, בכולם יש נסיון להאחז בילדות, בנאיביות הילדית, בזכרונות.

להאחז בהם ולשמר קצת מהיותי ילדה חולמת,

ולא להרפות.

עוד על התערוכה ואיורים יפים ופרשנויות שונות של מאיירים נוספים לתערוכה הזו תוכלו לראות כאן

התערוכה מוצגת באתר הפנקס ובמכללת אורנים.

פתיחה רשמית ב12.11

ואפילו העזתי להסכים ולשאת כמה דברים(-:

שביל הסיפורים

זה פרוייקט חדש ישן שסחף אותי פנימה.
סוג של מסע שהיתה לי הזכות להיות שותפה בו וליצור אותו.
כמעט שנתיים עברו מאז הפסיעות הראשונות עליהן ספרתי לכם בפוסט "מחשבות בעקבות הילדה אילת"
זהו אחד הפוסטים שלי שאני אוהבת במיוחד ואשמח אם תציצו גם בו.

בו

צילום: בתיה רזניק

ספרתי לכם שם על תחילת בנייתו של "שביל הסיפורים" בקיבוץ שלי.

על הרעיון שהגתה הסופרת עדנה קרמר,
על הפנייה אלי ואל אנשים טובים אחרים על מנת ליצור משהו חדש בעקבות סיפורים ושירים.
בחרנו להביא אל השביל דמויות ושירים מספרות הילדים העברית, על מנת ליצור מפגש מחודש עם דמויות מוכרות.


סיפרתי לכם על קירות שהפכו לדפים של שירים,

את כולם אני חולמת ואוהבת.
מפניה ברגשטיין, ביאליק, קדיה מולדובסקי ולאה גולדברג, משירי ילדותי
ואני זוכרת את אמא מקריאה לי אותם ומלמדת אותי לאהוב אותם.
.
זכות גדולה לאייר כל אחד  מהם.
ואני רוצה שגם הילדים של היום יחשפו אליהם.













הזמן עבר ונתקלנו גם בקשיים.
בקיבוץ נושבות רוחות של שינוי, מחשבה ובדיקה של דרכים אחרות, כי אפילו אצלנו הזמן לא עוצר.
אנשים היו פנויים פחות לפרוייקטים התנדבותיים מהסוג הזה.
ונדמה היה שהשביל נשכח.

אבל אנחנו התקשינו להרפות,

ככה זה כשמשהו נמצא בנשמתנו והרעיון יפה מכדי לזנוח אותו.

בהמשך ייצרנו משחק קוביות להרכבת סיפורים שונים,

מתוך ויהי ערב באיוריו היפים של חיים האוזמן

בחיי שהגב הלך לי מלהרים את הקוביות האלה, לסובב ולא להתבלבל בכיוונים.
היום הן מסתובבות להן בקלילות על קונסטרוקציה מיוחדת שנבנתה עבורן, ובכל פעם אני שמחה לגלות את הדינאמיות שלהן ואת הסיפורים המתחלפים.

 אילת ציירה דמויות שיסתתרו במבוך השיחים, מצפות לגילוי,

אורי בנה קלאודיוסקופ ענק כדי שנוכל להתבונן בעולם במבט קצת אחר.
אולי צבעוני ואופטימי יותר.

דירה להשכיר-מתוך איוריו של שמוליק כץ

איורים מתוך "איה פלוטו", "שמוליק קיפוד, חמישה בלונים,האריה שאהב תות, תירס חם, הזחל הרעב, דירה להשכיר ואילת מטיילת

ואני התרגשתי לראות איך אנשים מתלכדים סביב רעיון ויוצרים ביחד משהו משותף, קסם, עבור עצמנו,
באהבה, פשטות ורצון טוב.