יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

לדמיין תאטרון

היא קוראת לזה לוגו
ומיד אני ממהרת ומבהירה שאני מאיירת ולא מעצבת לוגואים,
אבל לצייר איור עבור התאטרון  ישמח אותי מאד.
במילה תאטרון יש משהו כ"כ קסום בעיני שמיד היא מובילה אותי למחוזות אחרים.
הבעלים מבהירה שהיא לא אוהבת את כל מה שנדוש, רגיל ונראה כמו...
ואני מאושרת לשמוע, מרגישה שנותנים לי כאן יד חופשית.
לאחר כמה ימים אני מגישה לה את הסקיצה הזו

אולי הלכתי קצת על בטוח,
כי היא מיד פוסלת אותה.
זה בסדר,
זה מותר.
(וקצת מבאס, אני מודה) אבל לפעמים פותח פתח לצמיחה וחשיבה רחוקה יותר.
אנחנו פותחות שוב בחשיבה משותפת.
ספרי לי על התאטרון אני מבקשת.
מה מייחד אותו?
איזה מסר את רוצה שהוא יעביר?
אני מנסה להרגיש אותה מבעד לקו, ולשלב בין  הדמיון שלי לשלה.
כעבור כמה ימים אני מעבירה עוד כמה כיווני חשיבה.
יופי, מתחיל להתגבש כיוון.
היא בוחרת בדמות עם השיער המתנופף ואני הולכת ומלטשת, מקטינה, מגדילה, מוסיפה ומורידה.
הנה-

איזה כיף לדמיין לתאטרון.(-:

2 תגובות:

  1. גם מאיירת וגם כותבת...? איזה חוסר צדק ואיזון יש בעולם הזה :)
    שרית מזון- תאטרון המטמון

    השבמחק
  2. אני פחות מוכשרת בריקוד ושירה אם זה מנחם(-:

    השבמחק