לפעמים אנשים מציצים לרגע וגורמים לדברים להתעורר.
מישהי נכנסה אלי לסטודיו והזכירה לי שלפני לא מעט שנים,
כשעוד הייתי נאיבית באמת והרבה לפני שהתחלתי לצייר המון ארנבים ודובים ופיות לחדרי ילדים
ציירתי דמויות מעופפות.
בכלל בציורים שלי הציפורים בד"כ יושבות בבטחה על איזה ענף ובני האדם מעופפים.
למה?
אולי כי ככה הם מרגישים יותר טוב את הרוח.
בעקבות המפגש אתה, חיפשתי בעצמי שוב את המקום התם ההוא וניסיתי לחזור קצת אחורה (כדי להתקדם).
נעים לי לפגוש שוב את הדמויות האלה שבודאי לקוחות מאיזה סיפור שעוד לא נכתב.
או אולי מספרות לכל אחד סיפור אחר.
וכ"כ טוב לעוף איתן, להרגיש שאם רק רוצים ניתן לעזוב את הקרקע ולהגיע למקומות אחרים.
להתבונן בעולם מפרספקטיבה אחרת.
הנה כאן חלומות עוד מהמעופפים האלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה