לאחרונה אני עובדת על סדרת כלובים ודמויות.
בבחינה של הכלובים האלה גיליתי שלא ציירתי בהם פתח לכניסה או יציאה.
הכלוב הזה הוא חלק מאתנו,
חלק ממה שכובל, עוצר ומפחיד ממעוף חופשי.
אני יכולה לגלות לכם שקדמו לאיורים האלה, איורים של מעוף חפשי ללא מעצורים.
כתבתי על זה בזמנו כאן למשל וגם כאן בפוסט שאני מאד אוהבת.
ובכלל עסקתי באיורי מעוף, לא מעט.
http://market.marmelada.co.il/products/44399
במפגש שהוזמנתי אליו בבית אבות, סיפרתי לקשישים על איור.
היה מפגש מרתק ומרגש של חיבור בין תבונה של אנשים שראו חיים שלמים,
לבין חיבור לילדים שבהם.
נדמה לי שהציורים האלה שאני עובדת עליהם לאחרונה, מתאימים גם להם.
המעוף בדמיון ובזכרונות, והגוף הכבול, כמו בכלוב שכבר אינו מאפשר.
ואני רוצה לאחל לכולנו שנדע לתת לעצמנו את המתנה הזו של לחלום, לדמיין,
לקוות ולהעז לנסות ככל האפשר.
ושאפילו הכלוב שבתוכנו יצמיח גלגלים וכנפיים כדי לנוע הלאה,
ולא להתקבע
בבחינה של הכלובים האלה גיליתי שלא ציירתי בהם פתח לכניסה או יציאה.
הכלוב הזה הוא חלק מאתנו,
חלק ממה שכובל, עוצר ומפחיד ממעוף חופשי.
אני יכולה לגלות לכם שקדמו לאיורים האלה, איורים של מעוף חפשי ללא מעצורים.
כתבתי על זה בזמנו כאן למשל וגם כאן בפוסט שאני מאד אוהבת.
ובכלל עסקתי באיורי מעוף, לא מעט.
http://market.marmelada.co.il/products/44399
במפגש שהוזמנתי אליו בבית אבות, סיפרתי לקשישים על איור.
היה מפגש מרתק ומרגש של חיבור בין תבונה של אנשים שראו חיים שלמים,
לבין חיבור לילדים שבהם.
נדמה לי שהציורים האלה שאני עובדת עליהם לאחרונה, מתאימים גם להם.
המעוף בדמיון ובזכרונות, והגוף הכבול, כמו בכלוב שכבר אינו מאפשר.
ואני רוצה לאחל לכולנו שנדע לתת לעצמנו את המתנה הזו של לחלום, לדמיין,
לקוות ולהעז לנסות ככל האפשר.
ושאפילו הכלוב שבתוכנו יצמיח גלגלים וכנפיים כדי לנוע הלאה,
ולא להתקבע
